Daf 63a
מַתְנִי' חַטַּאת הָעוֹף הָיְתָה נַעֲשֵׂית עַל קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית וּבְכָל מָקוֹם הָיְתָה כְּשֵׁירָה אֶלָּא זֶה הָיְתָה מְקוֹמָהּ וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה אוֹתָהּ קֶרֶן מְשַׁמֶּשֶׁת מִלְּמַטָּה וּשְׁלֹשָׁה מִלְּמַעְלָה מִלְּמַטָּה חַטַּאת הָעוֹף וְהַגָּשׁוֹת וּשְׁיָרֵי הַדָּם
Rachi (non traduit)
ושירי הדם. של חטאות החיצונות ובגמ' מפרש לה:
הגשות. של מנחות קודם קמיצתן כדכתיב והגישה ובגמ' יליף הא קרן מנא ליה:
חטאת. יליף בגמרא שהיא למטה:
מלמטה. למטה מן החוט:
בכל מקום היתה כשירה כו'. בגמ' פריך מאי קאמר:
מתני' חטאת העוף היתה נעשית כו'. בגמ' יליף מנא ליה:
כָּל הָעוֹלִין לְמִזְבֵּחַ עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין
וּמִלְּמַעְלָן נִיסּוּךְ הַיַּיִן וְהַמַּיִם וְעוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁהִיא רַבָּה בַּמִּזְרָח
Rachi (non traduit)
ועולת העוף כשהיא רבה במזרח. דעיקר מקומן בקרן דרומית מזרחית כדמפרש טעמא בגמרא מפני שקרובה לבית הדשן לזרוק שם מוראה ונוצה כדכתיב והשליך אותה וגו' אל מקום הדשן (ויקרא א':
ט''ז) וכשהיא רבה שם שיש כהנים הרבה באותו הקרן עסוקין בעולות ואין לזה מקום בסובב לעמוד שהעולה נעשית למעלה בא לו לקרן מערבית דרומית שאף היא סמוכה לבית הדשן משאר שתי הקרנות שבית הדשן סמוך לכבש היה במזרחו של כבש ולדרומו של מזבח:
ניסוך המים והיין. ששם היו שיתין ואי אפשר לנסך כי אם שם:
הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם עֲבוֹדָה דְּאָדָם עוֹבֵד בִּמְקוֹם רַבּוֹ אָמְרִינַן לֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר אֲכִילָה דְּאֵין אָדָם אוֹכֵל בִּמְקוֹם רַבּוֹ לֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר לָא אָמְרִינַן
Rachi (non traduit)
אכילה דאין אדם אוכל במקום רבו. דזילותא דרביה היא לעשות צרכי עבד לפניו לא יהא טפל חמור ליכא למימר דלאו חומרא היא אלא קולא וכן הדין שיהא טפל חמור מן העיקר:
וְאַמַּאי נֵימָא בְּחָצֵר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ וְלֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר
Rachi (non traduit)
ואמאי. אם איתא דאמרי' לא יהא טפל חמור מן העיקר למה לי למיכתב האי קרא לאכשורי היכל לאכילת קדשים הא כתיב בהו בחצר אהל מועד ונימא לא יהא טפל חמור מן העיקר:
מֵיתִיבִי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁאִם הִקִּיפוּ גּוֹיִם אֶת כָּל הָעֲזָרָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים תַּלְמוּד לוֹמַר בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ
Rachi (non traduit)
בקדש הקדשים. היכל במשמע:
הקיפו עובדי כוכבים. למלחמה ויורים חיצים ואבני בליסטראות לתוך העזרה:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן בַּהֵיכָל כְּשֵׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחֲטוּ (אוֹתוֹ) פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר
Rachi (non traduit)
ולא יהיה טפל חמור מן העיקר. דכיון דטפל חזי להו כ''ש עיקר:
שנאמר ושחטו פתח אהל מועד וכו'. אלמא מדתלה הכשר עזרה לשלמים בפתח אהל מועד שמע מינה אהל מועד עיקר ועזרה טפל:
מָה הַגָּשָׁה בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית אַף קְמִיצָה בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
מה הגשה בקרן מערבית דרומית. קודם קמיצתה מגיעתה בתוך כליה לקרן מערבית דרומית של מזבח כדלקמן:
אֶלָּא אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב וְהִגִּישָׁהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ
מִכּוּלְּהוּ מָה לְכוּלְּהוּ שֶׁכֵּן מִינֵי דָמִים
Rachi (non traduit)
מכולהו. בעיא למגמריה במיהדר דינא ותיתי במה הצד:
ה''ג מה לאשם שכן מיני דמים:
מכולהו. בעיא למגמריה במיהדר דינא ותיתי במה הצד:
מֵאָשָׁם מָה לְאָשָׁם שֶׁכֵּן מִינֵי דָמִים
מֵחַטָּאת מָה לְחַטָּאת שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת
Rachi (non traduit)
ופרכינן מה לחטאת שכן מכפרת כו':
מחטאת. אי לאו דמיעטה הוה ילפינן לה מחטאת:
מָה לְעוֹלָה שֶׁכֵּן כָּלִיל
Rachi (non traduit)
שכן כליל. והיכי הוה ילפינן מיניה וקרא למעוטי למה לי:
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְעוֹלָה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וּמִנְחָה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים מָה עוֹלָה טְעוּנָה צָפוֹן אַף מִנְחָה טְעוּנָה צָפוֹן
אִיכָּא דְּאָמְרִי הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ אִיכָּא דְאָמְרִי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא אַסְבְּרַהּ לָךְ לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְהַכְשִׁיר כָּל הָעֲזָרָה כּוּלָּהּ
Rachi (non traduit)
לא נצרכא. הא ממקום רגלי הזר דקאמר:
אלא להכשיר. דלא ליבעי על ירך המזבח צפונה אלא כל מקום דריסת רגלי ישראל כשר לקמיצה וכל שכן עזרת כהנים והיכל:
בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁאִם קָמַץ בִּשְׂמֹאל שֶׁיַּחֲזִיר וְיִקְמוֹץ בְּיָמִין תַּלְמוּד לוֹמַר מִשָּׁם מִמָּקוֹם שֶׁקָּמַץ כְּבָר
Rachi (non traduit)
שיחזיר. הקומץ לתוך השירים ולא אמרי' כבר נפסלה:
מֵתִיב רַבִּי יִרְמְיָה וְקָמַץ מִשָּׁם מִמָּקוֹם שֶׁרַגְלֵי הַזָּר עוֹמְדוֹת
Rachi (non traduit)
ממקום שרגלי הזר עומדות. לעיל קאי והביא הזר אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קומצו משמע ממקום שהבעלים עומדין שם וקס''ד השתא לאסור בין האולם קאתי שאין זר נכנס לשם:
גְּמָ' אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִנְחָה שֶׁנִּקְמְצָה בַּהֵיכָל כְּשֵׁירָה שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּסִילּוּק בָּזִיכִין
Rachi (non traduit)
גמ' שכן מצינו בסילוק בזיכין. שהן אזכרה למנחת לחם הפנים כדכתיב והיתה ללחם לאזכרה (ויקרא כד) ומתירין את הלחם וסילוקן מעל שלחן הפנים שבהיכל במקום קמיצה דמנחות הנקמצות:
Tossefoth (non traduit)
שכן מצינו בסילוק בזיכין. ולא שייך למימר כאן טעם אחר ולא יהא טפל חמור מן העיקר כדקאמר בשלמים דשלמים תלאן הכתוב בפתח אהל מועד ואם תאמר ל''ל טעמא דבזיכין אמאי ס''ד למיפסל לפי מה שפירש בקונטרס לעיל ספ''ק (דף יד.) מודה ר''ש בחטאות הפנימיות דעבודה שאין יכול לבטלה משום דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל דמשמע דאי לאו הכי היה יכול לשחוט בהיכל אע''ג דחטאת בעי צפון ואם כן קמיצה תתכשר וי''ל דסלקא דעתך לפסול דדרשינן מקום שרגלי הזר עומדות להכשיר כל מקום שזר יכול לעמוד דה''א לפסולי היכל קאתי שאין זר יכול לעמוד שם סלקא דעתך אמינא אף מנחה טעונה צפון לכך אתא קרא דממקום שרגלי הזר עומדות להכשיר כל מקום שזר יכול לעמוד אפי' בדרום אבל אין לפרש דדריש דרום מטעם דאין זר יכול לעמוד בצפון חדא דלעיל בפרק ב' (זבחים דף כ.) מוסיף אף מקום דריסת רגלי ישראל דחשוב צפון ועוד אפי' למ''ד מרחק צפון לא מסתבר שיהא זר אסור בצפון כנגד המזבח אלא מדרבנן מעלה בעלמא:
מַתְנִי' מְנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה וְנֶאֱכָלוֹת לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהוּנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת
Rachi (non traduit)
ליום ולילה עד חצות. דילפינן ממנחת לחמי תודה:
לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה. דכתיב לכל קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם וגו' וסמיך ליה בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו (במדבר י''ח:
י'):
מתני' היו נקמצות בכל מקום. ואין טעונין צפון:
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא כָּל כִּבְשֵׁי כְּבָשִׁים שָׁלֹשׁ אַמּוֹת לְאַמָּה חוּץ מִכִּבְשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁהָיָה שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וּמֶחֱצָה וְאֶצְבַּע וּשְׁלִישׁ אֶצְבַּע בְּזַכְרוּתָא
Rachi (non traduit)
ה''ג אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהיה ג' אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע. כל כבשים גדולים וקטנים שהיו שם היה להן שיפוע שלש אמות לאמה גובה חוץ מכבש הגדול של מזבח שעולין בו במשא איברים כבידים והוא חלק צריך שיהא משופע ביותר ונוח לעלות לכך האריכוהו ל''ב שיפוע לט' אמות הרי לכל אמה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע כשתתן לכל אמה שלש ומחצה הרי ל' ואחת ומחצה תן עוד ט' אצבעות וט' שלישי אצבע הרי י''ב אצבעות שהן ג' טפחים והן חצי אמה:
Tossefoth (non traduit)
חוץ מכבשו של מזבח שהיה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותא. זו היא גירסת הקונטרס ומכוון חשבון לט' אמות של מזבח ורבותיו גורסים ג' אמות ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע בזכרותו ופירש בקונטרס דלחשבון זה לא היה ראש הכבש שוה לראש המזבח אלא נמוך ממנו רביע אמה דלחשבון גובה ט' יש לכבש יותר מל''ב אמה ולא דק בקונטרס דאין גבוה אלא חומש אמה חסר משהו והקשה בקונטרס הרי אמרה תורה לא תעלה במעלות על מזבחי ותירץ רבי נתן מדודיא דבפרק שתי הלחם (מנחות צז:) אמרינן דאמה של [יסוד] גובה באמה בת חמשה ולפירוש הקונטרס [קשה] דנמצא ראש הכבש גבוה מראשו של מזבח ומיהו אין לחוש אי נמי לפירוש הקונטרס אמות של כבש לפי אמות של מזבח:
כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה. למ''ד (לעיל זבחים דף נח:) כוליה מזבח בדרום קאי יש תימה על מזבח הנחשת למ''ד גובהו עשר לא משכחת לכל היותר כי אם כ' אמות לט' אמות דחצר שלפני המשכן חמשים אמה כ''ה אמות חצי החצר וה' אמות מקום מזבח פש ליה כ' אמה עד כותל דרומי כי מטי כבש עד הכותל לא משכחת לאמה אלא שתי אמות וטפח ואצבע ושליש אצבע והוה ליה הילוך על ידי הדחק כדמוכח בשבת (דף ק.) ובעירובין (דף נח:) במתלקט עשרה מתוך ארבע דהוי רשות היחיד ולמ''ד דמזבח רחב עשר אמות לא הוו אלא ט''ו אמה עד הכותל ורבי יוסי דאמר לעיל (זבחים דף נט:) מזבח גבוה עשר אמות ורחב חמש לטעמיה דאמר כוליה מזבח בצפון קאי והיה משוך כל כך לצד צפון עד דמשתיירי ל''ב אמה לכבש ומיהו א''כ לא היה כלל מן המזבח לפני פתח המשכן אי מזבח משוך יותר מכ''ה אמה דמסתמא משכן הוה כמו בית עולמים דגחלי יום הכיפורים צריך לפני ה' ולרבי יהודה דאמר עשר רחבו יש לומר דלדידיה שלש אמות קומתו ולא יותר כדתניא לעיל (זבחים דף נט:):
Rami b. Hama said: All the ascents had a gradient of one cubit in three, (1) except the ascent of the altar, which [rose one cubit] in three and a half cubits and a finger and a third, counting the little fingers. (2) MISHNAH. THE FISTFULS OF MEALOFFERINGS WERE TAKEN IN ANY PART OF THE TEMPLE COURT, AND THEY [THE MEAL-OFFERINGS] WERE EATEN WITHIN THE HANGINGS, BY MALE PRIESTS, PREPARED IN ANY MANNER, ON THE SAME DAY AND NIGHT, UNTIL MIDNIGHT. GEMARA. R. Eleazar said: If the fistful of a meal-offering was taken in the Hekal, it [the ceremony] is valid, for thus we find it in the removal of the censers. (3) R. Jeremiah raised an objection: And he shall take thence (4) [his fistful]: (5) [that means] from the place where the feet of the Zar stand. (6) Ben Bathyra said: How do we know that if [the priest] took the fistful with his left [hand], he must return [the fistful] and take it with his right [hand]? Because it says, ‘thence’, [which means,] from the place whence he had already taken a fistful? (7) Some state that he [R. Jeremiah] raised the objection, and answered it himself; others state. R. Jacob (8) answered R. Jeremiah: Bar Tahlifa has explained it: Its purpose is only to declare the whole of the Temple court fit. (9) I might argue: Since a burnt-offering is a most holy sacrifice, and a meal-offering is most holy: as a burnt-offering requires the north, so does a meal-offering require the north. [Therefore the text informs us otherwise.] As for a burnt-offering, the reason is because it is altogether burnt? (10) — [Then learn it] from a sin-offering. (11) As for a sin-offering, the reason is because it atones for those who are liable to kareth? — [Then learn it] from a guilt-offering. As for a guiltoffering, the reason is because it is a blood sacrifice. And as for all these too, the reason is because they are blood sacrifices? (12) — Rather, [the text] is necessary. I might think, since it is written, And he shall bring it unto the altar... (13) and he shall take up therefrom his fistful: (14) as it must be brought near to the south-west horn, (15) so must the fistful be taken by the south-west horn. Hence [the text] informs us [that it is not so]. R. Johanan said: If a peace-offering is slaughtered in the Hekal, it is fit, because it is said, And he shall kill it at the door of the tent of meeting. (16) and the adjunct cannot be stricter than the principal. (17) An objection is raised: R. Johanan b. Bathyra said: How do we know that if heathens surrounded the whole of the Temple court, (18) the priests enter the Hekal and eat there the most holy sacrifices and the remainder of the meal-offering? (19) Because it says, In a most holy place (20) shalt thou eat thereof. (21) Yet why [is this text necessary]? Let us quote, In the court of the tent of meeting shall they eat it, (22) and the adjunct cannot be stricter than the principal? (23) — How compare: there [that we are dealing with] service, we say, Let the adjunct not be stricter than the principal, since a man can perform a service in the presence of his master. [But as for] eating, since a man cannot eat in the presence of his master. (24) we do not say, Let the adjunct not be stricter than the principal. MISHNAH. THE SIN-OFFERING OF A BIRD WAS SACRIFICED (25) BY THE SOUTH-WEST HORN. NOW, IT WAS FIT [IF DONE] IN ANY PLACE, BUT THIS WAS ITS [PARTICULAR] PLACE. (26) THAT HORN SERVED FOR THREE THINGS BELOW, AND THREE THINGS ABOVE. (27) BELOW: FOR THE SIN-OFFERING OF THE BIRD, FOR THE PRESENTING [OF MEAL-OFFERINGS]. (28) AND FOR THE RESIDUE OF THE BLOOD. (29) ABOVE: FOR THE POURING OUT OF WINE AND WATER, AND FOR THE BURNT-OFFERING OF A BIRD WHEN THE EAST WAS TOO MUCH OCCUPIED. (30) ALL WHO ASCENDED THE ALTAR ASCENDED BY THE RIGHT,

(1). They rose one cubit in every three.
(2). Of which six go to a tefah (handbreadth). — As heavy limbs of animals had to be carried up on it, it had an easier gradient, nine cubits in thirty-two, which works out as in the text. (The translation adopts the marginal reading.)
(3). Twelve loaves, called Showbread, were placed on the Table in the Hekal, accompanied by censers of frankincense (v. Lev. XXIV, (5) seq.). When the censers were removed (a week after they were placed there), the Showbread might be eaten by the priests. Thus the removing of the censers corresponded to the taking of the fistful, which likewise rendered the rest permitted; hence, as the former was done in the Hekal, so was the latter valid if done in the Hekal.
(4). E.V. there-out, but the Talmud understands the word to bear a local meaning.
(5). Lev. II, 2.
(6). The verse commences: And he (sc. the Zar) shall bring it to Aaron's sons the priests; and continues, And he (sc. The priest) shall take thence, etc. Hence ‘thence’ is interpreted, from the place where the Zar is standing. This is now assumed to exclude the Ulam and the Hekal, where a Zar might not enter.
(7). Thus it intimates that it is sometimes necessary to take the fistful twice, which is only possible in this case.
(8). Marginal emendation.
(9). ‘From the place where the feet of the Zar stand’ teaches that the whole of the Temple court is fit for the ceremony, and all the more the Hekal and the court of the priests, seeing that this was a priestly ceremony.
(10). But a meal-offering is not, and so there is no reason for supposing that it requires the north. What then is the need for a text to teach that it does not?
(11). Which is not altogether burnt, and yet requires the north.
(12). I.e., this reason would suffice apart from the others already stated.
(13). Lev. II, 8.
(14). Ibid. VI, 8.
(15). As is deduced infra.
(16). lbid. III, 2.
(17). Since it must be killed at the door of the tent of meeting, the tent of meeting (corresponding to the Hekal) is obviously the principal place for it, while the Temple court is but an adjunct thereto.
(18). Shooting arrows and hurling missiles into it.
(19). Emended text (Sh. M.).
(20). Implying the Hekal.
(21). Num. XVIII, 10.
(22). Lev. VI, 9.
(23). By the same argument as above: the ‘court’ is an adjunct to the ‘tent of meeting’ (the Hekal); if it can be eaten in the former place, it can surely be eaten in the latter.
(24). Eating is for one's own benefit, and it may therefore be disrespectful to do it in the master's (here, God's) presence. — The Hekal, being more sacred than the Temple court, is referred to as ‘in the Master's presence’.
(25). Lit., ‘made’, The Mishnah does not say ‘slaughtered’, as it was not slaughtered but had its neck wrung.
(26). The Gemara discusses what this means,
(27). ‘Below’ and ‘above’ refer to the scarlet line which encompassed the altar.
(28). Before their fistfuls were taken they were presented (‘brought near’) at this horn.
(29). Of the outer sin-offerings. These were sprinkled there.
(30). Its proper place was at the south-east horn, but if many animal burnt-offerings were being sacrificed there, this was offered at the south-west horn, above the line.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source